<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן צ"ח</h1>
<h2>דף פד:</h2>
עוד נשאל, השוחט לחולה בשבת והיה לו עפר מוכן מבעוד יום, אם חייב לכסות, כיון שאין בזה שום דיחוי ואפילו מדרבנן, מידי דהוה אמכניס אדם לא קופתו עפר ועושה בה כל צרכיו. והשיב מסתברא שאינו מכסה לא בדקר נעוץ ולא באפר כירה ולא בקופת עפר, מדאמרינן בפרק כסוי הדם, דרש רב עולא אפתחא דריש גלותא השוחט לחולה בשבת חייב לכסות ואמר ליה רבא לית דחש ליה לשמטוה לאמורא דתנן ר' יוסי אומר (וכולי) [כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין דמו מק"ו ומה מילה שודאה דוחה שבת אין ספקה דוחה יום טוב כיסוי שודאי אינו דוחה שבת אינו דין שספקו אינו דוחה יום טוב, וכוי] אפילו בדקר נעוץ ואפר כירה ועפר מוכן קאמא דאין מכסין דמו, דבלאו הכין אפילו חיה ועוף אין מכסין [ביצה ז' ע"ב], ומינה דבשבת אפילו ודאי, דהיינו שוחט לחולה בשבת אין מכסין את דמו. ולא תימא דקופת עפר דרב יהודה עדיפא מדקר נעוץ ואפר כירה, חדא דהתם מילתא פסיקתא קתני ודאו אינו דוחה השבת, ועוד דאמרינן קאמא רבא לישמטוה לאמורא, דילמא בשיש לו עפר מוכן מקופתו של רב יהודה קאמא. ועוד האריך בדבר הרבה מאד.
